טשקילה יבוא ושווק מוצרי טכסטיל בע"מ נ' יוניוב

החלטה

החלטה זו ניתנת בהמשך לדיון שהתקיים בפני היום:

רקע

1.המשיבה הגישה לביצוע בהוצאה לפועל 5 שיקים של המבקשת, בסך כולל של 5,060 ש"ח, המשוכים בחלקם לפקודת המשיבה ובחלקם לפקודת "דור עדן חן". על שיקים אלה (שלושה מתוך החמישה) לא מופיעה חתימת המשיבה כלל, לא כנפרעת ולא כמסבה. 3 השיקים נושאים בצדם האחורי חותמות וחתימות שונות, בין היתר של "דור עדן חן".

2.תיק ההוצאה לפועל נפתח בשנת 2002.

3.ביום 21.9.2010 הגישה המבקשת ללשכת ההוצאה לפועל 2 בקשות, האחת להארכת מועד להגשת התנגדות ולעיכוב הליכים, והשניה להורות על המצאת מסמכים, ובהן העלתה טענות שונות הנוגעות לאי ידיעה אודות התיק, חוסר שיתוף פעולה מצד ב"כ המשיבה, אשר אף לא העביר לעיונה את אישור המסירה כביכול שנקלט בתיק ההוצאה לפועל (אך לא נסרק למחשב ההוצאה לפועל), טענות אודות טיב אחיזתה של המשיבה בשיקים, נוכח העדר שמה על 3 מהם, וטענות נוספות. בשלל הטענות אין, למעשה, טענות הגנה לגופם של שיקים (למעט שאלת האחיזה בחלקם, כאמור) או לעסקאות היסוד שבמסגרתן ניתנו.

4.כב' הרשם (כתוארו אז) בנימין יזרעאלי (בשבתו כרשם ההוצאה לפועל), ראה את הבקשות כהתנגדות לביצוע שיקים ובקשה להארכת מועד להגשתה, ועל כן העביר את העניין לבית משפט השלום.

5.במסגרת התיק שבפני, בבית המשפט, ניתנה ביום 4.10.10 החלטת כב' הרשם (כתוארו אז) יזרעאלי (בשבתו כרשם בית משפט השלום), לפיה הועבר העניין לתגובת המשיבה תוך 14 יום, ולפיה עוכבו בשלב זה הליכי ההוצאה לפועל, לאור ערבון שהפקידה המבקשת בקופת ההוצאה לפועל, 3 חודשים קודם להגשת בקשתה, עת ביקשה לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא נגדה בשעתו.

6.המשיבה לא הגיבה על בקשות המבקשת.

7.כיום, בדיון, חזרה המבקשת על טענותיה, ואילו המשיבה טענה (אגב ניסיון לטעון כי יתכן שהגישה תגובה מפורטת, שלא נקלטה במחשב בית המשפט, בד בבד עם ניסיון לטעון כי תגובתה הסטנדרטית לבקשות מעין אלה היא הודעה על שמירת זכויות עד לדיון), כי יש למחוק על הסף את הבקשות, הן (1) משום שלא הוקמה מסגרת דיונית תקינה לבירורן, בהעדר התנגדות, הן (2) משום שאין סיכוי של ממש לבקשה להארכת מועד, באשר (כאמור לעיל) כבר 3 חודשים קודם להגשת הבקשות, הגישה המבקשת בקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא נגדה, ועל פי סעיף 7(ג1) לחוק ההוצאה לפועל יש לראותה כמי שהומצאה לה האזהרה ביום הגשת הבקשה, ולפיכך ממילא – גם לשיטתה, כאילו לא נמסרה לה האזהרה עד כה – אחרה את המועד, והן (3) משום שלגופה, נעדרת בקשתה כל הגנה.

8.עוד טענה המשיבה, כי זכויותיה בשיקים הן בין כאוחזת ובין כמי שהועברו לה השיקים עפ"י סעיף 30(ד) לפקודת השטרות [נוסח חדש], שלא בדרך של היסב.

דיון והכרעה

9.ברי, כי המבקשת כלל לא הגישה התנגדות, ועל כך אין חולק. פועל יוצא היא, כי לא בדין הועבר העניין לבית המשפט, ושגגה נפלה לפני רשם ההוצל"פ הנכבד (ר' תקנה 109(א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, שם נקבע כי בקשה להארכת מועד תוגש ביחד עם כתב ההתנגדות, ואז תועבר לבית המשפט).

10.עם זאת, איני סבור שבכך נסתם הגולל על ההליך שנפתח בבית המשפט, ומכלול השיקולים, הן של השכל הישר, הן של היעילות הדיונית, והן של סדרי הדין, תומכים בהותרת הבקשות בבית המשפט ודיון בהן לגופן.

11.מצד סדרי הדין, ובדומה להוראה המפורשת שבתקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, יש לראות את ההליך שבפני ככזה המתנהל במסגרת תביעה לפי סדר דין מקוצר. מצד היעילות הדיונית – אין כל תועלת בהחזרת העניין להוצאה לפועל, על מנת לאפשר למבקשת להגיש את התנגדותה, באופן שהעניין ישוב ויועבר לבית המשפט, על פי תקנה 109(א) האמורה. גם השכל הישר תומך בהשלמת הדיון בבקשה לגופה, שעה שהחל, ושעה שכבר חלפה כחצי שנה מאז הגישה המבקשת את בקשתה זו ללשכת ההוצאה לפועל.

12.ומכאן לבקשות עצמן: למעשה, בהשלכה מהוראות סדר הדין האזרחי הנוגעות להליכים לפי סדר דין מקוצר, עסקינן בבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן, עקב אי-גילוי מסמכים שנדרשו מאת התובע. כדבר שבשגרה, נענים בתי המשפט לבקשות להארכת מועד מטעמים אלה, כאשר המסמכים רלבנטיים להגנה; לא זו אף זו, מקום בו מסרב התובע לגלות את המסמכים החיוניים להגנת הנתבע, יש אף לתת רשות להתגונן מטעם זה בלבד.

13.בענייננו, אין זה ברור כלל ועיקר שהמסמכים שדרשה המבקשת מהמשיבה חיוניים להגנתה, שכן הגנתה עצמה לא פורשה, ונראה יותר, כי המסמכים (כגון: אישור מסירת האזהרה) נועדו לבחינת זכאותה להגיש עתה את התנגדותה, או כל בקשה מתאימה אחרת, ולא לצורך ההגנה גופא. נקודה זו, בצירוף טענת המשיבה אודות השיהוי הרב (3 חודשים) שבין הגשת בקשתה הראשונה של המבקשת להוצאה לפועל לבין הגשת הבקשות שבפני עתה, מחלישות מאד את הבקשה להארכת מועד, ויתכן כי לא היה מקום לקבלה.

14.ברם, לא כך יש לקבוע בענייננו. כזכור, ביום 4.10.10 נקצבו 14 יום למשיבה להגיש תגובתה לבקשות, אולם היא נמנעה מלהגישה. די בכך, כדי לקבל את הבקשות בהעדר תגובה. החלטה מפורשת אמנם לא ניתנה בחלוף המועד לתגובה, אולם כמדיניות שיפוטית ראויה, איני סבור שנכון לאפשר למשיב בבקשה, שלא הגיש תגובתו לה במועד, לטעון כנגדה בדיון, הן משום שבכך יש משום עידוד בעלי דין להתעלם מהחלטות בית המשפט; הן משום שבכך נפגעת אפשרות בית המשפט להתכונן כהלכה לדיון ולטענות הצדדים; והן משום שבכך נפגעת זכות המבקש להגיב על התגובה, על פי הזכות המוקנית לו בתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לאחר עיון מושכל בתגובה, אלא עליו להתמודד, בלא שהות, עם טענות התגובה, שלצורך הכנתן עמדה לרשות המשיב תקופה ממושכת, מיום הגשת הבקשה ועד ליום הדיון בה.

15.מכל הטעמים דלעיל, איני בוחן לגופן את טענות המשיבה בתגובה לבקשה שבפני, לעניין הארכת המועד להגשת ההתנגדות, ומקבל את הבקשה בשל העדר תגובה.

תוצאה